דרונט בניית אתרים

אחד מהחברה

מדינת ישראל כקולטת פליטי שואה

על פי מחקרים, נקלטו בישראל משלהי מלחמת העולם השנייה ועד שנות ה-60 למעלה מחצי מיליון עולים מאירופה, רובם ככולם ניצולי ניצולי השואה בישראל.

כחמישים אחוז או יותר מהלוחמים בהגנה, בפלמ"ח, באצ"ל ובלח"י, ובהמשך בצה"ל, היו ניצולי השואה. חלק גדול מהם אף נפל בקרב. עם זאת, מקומם נפקד ממיתוס הגבורה הישראלי במשך במשך עשרות שנים.

במחקר שנעשה על ניצולי השואה בישראל, העריכו כי בשנת 2003 חיו בישראל 326,900 ניצולי שואה מאירופה, 102,700 ניצולים מאגן הים התיכון, וכן 14,600 ניצולים שנולדו בשנת 1945. בנוסף קיימים בישראל 118,000 ניצולי שואה שעלו מברית המועצות

התבצע במדינת ישראל תהליך יוצא דופן, שהפך את ניצולי השואה מקבוצת מהגרים תלושה - לדור המייסדים, ומקבוצה דחויה בציבוריות הישראלית לקבוצה מבוקשת ונצרכת, בעלת תפקיד בעיצוב דמותה התרבותית של מדינת ישראל. ניצולי השואה מכונים בלשונה "הגירה מצולקת", ואולם בשל כישוריהם, השכלתם ומקצועם היוו "גל הגירה שכל קולט מתאווה לשכמותו". גם תרומתם לכח המלחמתי הייתה משמעותית. "כמחצית מהכוח הלוחם של ישראל במלחמת העצמאות היו ניצולי השואה", "ובהתאם לכך היה שיעורם בקרב הנופלים". בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ניצולי השואה היו קבוצה דחויה ומושתקת בציבוריות הישראלית. למול האתוס של הצבר זקוף הקומה, הם היו היהודים הגלותיים ושפופי קומה שהלכו אל מותם כ"צאן לטבח". בשנות החמישים התבצעה חדירה והתבססות מאסיבית "של קבוצות הניצולים השונות אל כל פירצה אפשרית בחברה הישראלית", הן ברמה הציבורית והן ברמה הפרטית, ורק בשנות הששים עם משפט אייכמן "היה שיאו הדרמטי של תהליך הלגיטימציה שהחברה הישראלית נתנה לכל קבוצות הניצולים ולסיפורם של הניצולים כפרטים" ו"הניצולים הפכו לגשר חי בין הכאן לשם

בעקבות חשיפת השמדת יהודי אירופה, באה תקופה של שתיקה מצד הניצולים על מה שעבר עליהם בשואה. הם אצרו את הידע והתחושות בלבם, חלק גדול מהם העדיף שלא לספר על העבר, אם מתוך נסיון להשתקם ואם כשנוכחו להיווכח שגילוייהם לא עניינו את הרבים, לא בישראל ולא בארצות אחרות, וכי אלה ממילא לא ישנו את מהלך הדברים בחברה (הדבר השתנה לאחר כשני עשורים, בהתאם לשינוי זיכרון השואה ותודעת השואה בישראל ובעולם.

הניצולים נכנסו לתקופת השואה עם סגנונות התמודדות אישיים שונים, בעזרתם התמודדו גם בהמשך חייהם אחריה

התמודדות נפשית של הניצולים

השואה הינה הטראומה הנוראית ביותר שיכול לחוות האדם. ניצוליה סבלו באופנים רבים ושונים, גופנית, נפשית ורוחנית

היו הבדלים ניכרים בעצמת הפגיעה הטראומטית בקרב ניצולים שונים: השואה לא ביטלה את ההבדלים האישיותיים של הניצולים, והתמודדות אתה לא הייתה זהה. תהליך החלמתם של הניצולים היה קשה בכל מקום בו החליטו לגור. לחלקם הייתה פגיעה טראומטית חזקה במצבם הפיזי והנפשי, שבחלקה נמשכה כל ימי חייהם. היא התבטאה בין היתר בזעזוע רוחני גדול שעברו, בתחושה שהיו ב"פלנטה אחרת" שאין באפשרותם לשתף אחרים בכך, שלא הצליחו לעבד תהליכי אבלות על יקיריהם שנרצחו מכיוון שהיו עסוקים באותו זמן בהשרדות, וגם בתחושה שהם זכו בחייהם על חשבון אחרים (בשאלה ששאלו את עצמם: "למה דווקא אני שרדתי ואחרים לא?"). תקופה נוראה זו חרתה בחלק מהניצולים צלקות גופניות, נפשיות ורוחניות, שאופיינו בתסמונת מחנות הריכוז

מנגד, רבים מהניצולים גילו כוחות התמודדות טובים בהמשך חייהם, שיקמו את חייהם, עברו למקום חדש, הקימו משפחה ופיתחו קריירות מצליחות

 

מדור לחיפוש קרובים

מאגר הנתונים והתיקים של המדור לחיפוש קרובים 
  של הסוכנות היהודית (
SP104)

 

הסוכנות היהודית הקימה את המדור לחיפוש קרובים בשנת 1944. עד סגירתו בשנת 1999, טיפל המדור בפניות מרחבי העולם לאיתור קרובי משפחה או מכרים שהקשר עמם ניתק.

 

 מאגר הנתונים של המדור לחיפוש קרובים

במהלך השנים נאספו רשימות של הפניות למדור, ובשנות ה- 90 מוחשבו הרשימות. בארכיון הציוני המרכזי שמור תקליטור של מאגר הנתונים הכולל יותר ממיליון בקשות (בעברית) למידע שהגיעו למדור משנות ה- 40 ועד לשנות ה- 70. בכל בקשה נתונים על הפונה ועל האדם המבוקש, והיא כוללת, בדרך כלל, את שם הפונה ואת כתובתו, ארץ המוצא, תאריך לידה ואת שמות בני המשפחה שהוא מחפש.

ליל הגשרים

 

גשר אלנבי לאחר שפוצץ על ידי הפלמ"ח בליל הגשרים

ליל הגשרים (או מבצע מרכולת) הוא כינויה של פעולה מתואמת של הפלמ"ח, במסגרת תנועת המרי העברי, בלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946, שבמהלכה הותקפו אחד עשר גשרים בו זמנית בכל גבולות ארץ ישראל. תשעה מהגשרים פוצצו, אחד מהגשרים ניזוק קשות ואחד הגשרים לא פוצץ. הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני בנתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים. הפעולה בגשר הסמוך לאכזיב השתבשה ו 14 לוחמים מהכח התוקף נהרגו. בשאר הפעולות לא היו נפגעים לכח התוקף.

מיד לאחר הפעולה, החלו הבריטים לחפש את מבצעיה. הם ערכו חיפושים בחניתה ובמצובה, על רקע חשדם כי הקיבוצים שימשו בסיס יציאה לכוח אשר תקף את גשרי א-זיב, ועצרו במצובה 27 חברים. חיפוש דומה נערך בבית הערבה על רקע החשד כי הקיבוץ שימש כבסיס יציאה לכוח אשר פוצץ את גשר אלנבי. במקום התפתח מאבק אשר בסופו נפצעו 12 חברים (מהם שניים פציעה קשה) ונעצרו 70. בקיבוץ כפר גלעדי, אשר נחשד על ידי הבריטים כבסיס יציאה לכוח אשר פוצץ את גשרי מטולה, התפתח עימות חריף יותר. כאשר אנשי ישובי הסביבה ניסו להתקרב אל היישוב, על מנת לסייע לאנשי כפר גלעדי, נפתחה עליהם אש ממנה נהרגו שלושה ונפצעו שישה. חיפושים נערכו גם בבארות יצחק בכנרת ובמעגן.

בסך הכל, בפעולות הבריטים בימים שלאחר פיצוץ הגשרים, נהרגו ארבעה יהודים, נפצעו 18 ומעל ל-100 נעצרו. במקביל, החלו הבריטים בתכנון פעולה נרחבת אשר הייתה מיועדת לפגוע פגיעה חמורה בתנועות המרי העבריות ובמנהיגיהן. פעולה זו בוצעה בשבת, ה-29 ביוני וזכתה לכינוי "השבת השחורה".

 

השבת השחורה

 כינוי שניתן ליום שבת, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד) קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע, שכונה על ידי הבריטים "אגאתה" היה גרסה מצומצמת של "מבצע ברודסייד", אותו תכננו הבריטים זמן מה לפני כן במטרה לשבור את כוחו של הפלמ"ח, להשאיר את ההגנה ללא הנהגה, ולמצוא מסמכים שיוכיחו את פעולותיה הלא חוקיות של הסוכנות.

 

על ההצגה-

סיפור השתלבותו של נער ניצול שואה,בקרב חבורת בני גילו ילידי הארץ, על רקע סיום מלחמת העולם השנייה ותקומת המדינה.

המחזה מתרחש בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל ובמרכזו ניצב פיטר, נער ניצול שואה, אשר מגיע די במפתיע לקרובי משפחתו המתגוררים במושבה ארץ ישראלית ותיקה ושורשית.

עם הגיעו הוא מתחיל לעבור מסכת ייסורים בניסיונותיו להיקלט בחברת בני גילו הצברים,אשר מתקשים לקבל אותו לשורותיהם,ולראות בו אחד מהחבר'ה בשל שונותו וזרותו.

תחושות הבדידות וחוסר השייכות שלו הולכות ומתעצמות,עם ניסיונותיו הכושלים למצוא את שמות הוריו ברשימות הניצולים, המגיעות מידי שבוע ל"מדור לחיפוש קרובים"

את נקודות האור הואמוצא בדמותם של קטנצ'יק שחולם להיות סופר ושמוליק המדריך שמעודד אותו לא לוותר למרות הקושי.

במהלך המחזה עוברות הדמויות תהליך הדרגתי ולומדות אמפתיה וחמלה מהן.

 

תמונה 10

ברחבה המרכזית -  נעמי, מיכאל, קטנצ'יק  ונילי.

 

מיכאל:           מה חשבתם? אחרי שעה הוא חזר, כפוי טובה, אחרי כל מה שאימא שלי עושה בשבילו הוא עוד מעז להגיד לה "חבל שלא השארתם אותי שם" אף אחד לא מדבר איתו יותר

 

נילי:                אף אחד! חוצפן, חושב את עצמו....אבל לא נורא הסברס לימדו אותו לקח

 

מיכאל:           מאז שהוא הגיע, אימא שלי לא מפסיקה לעבוד, ועכשיו היא גם צריכה לפרנס שני ילדים, והוא לא מפסיק לאכול החזיר הזה....

 

קטנצ'יק:        כי שנים הוא חי ברעב

 

נילי:                בבקשה שהוא לא ישיר איתנו במסיבה, הוא יעשה לנו בושות

 

נעמי:               למה בושות?

מבט ממיכאל

נעמי:               שלא ישיר איתנו

 

מיכאל:           בחיים הוא לא ישיר איתנו במסיבה

 

קטנצ'יק:        אני אהבתי את השיר שלו

 

מיכאל:           טוב נמאס לי

 

קטנצ'יק/נעמי:           ממה

 

מיכאל:           (לקטנצ'יק) ממך קטנצ'יק

 

קטנציק:         (מבוהל מזה שהאש פתאום הופנתה אליו) ממני? למה?

 

מיכאל:           כי אתה כל הזמן בעדו

 

קטנצ'יק:        זה לא נכון

 

נילי:                זה נכון ועוד איך, אתה תמיד לוקח את הצד שלו ולא את הצד שלנו

 

קטנצ'יק:        זה לא נכון, אני פשוט מרחם עליו זה הכול

 

מיכאל:           אולי פשוט נוציא אותך מהקבוצה שלנו קטנצ'יק? מה אתה אומר?

 

קטנצ'יק:        אבל למה?

 

נילי:                כי אתה כל הזמן לטובתו

 

נעמי:               בזמן האחרון אתה כמעט ולא נמצא איתנו וכל הזמן חושב עליו, אז אולי אתה לא רוצה להיות איתנו

 

קטנצ'יק:        זה שאני מרחם עליו לא אומר שאני לא רוצה להיות איתכם, אתם החברים הכי טובים שלי

 

נילי:                כן? אז על מי כתבת את הסיפור החדש שלך זה ששלחת לעיתון? עלי על מיכאל ועל נעמי, החברים הכי טובים שלך?

 

קטנצ'יק:        לא

 

מיכאל:           אז על מי?

 

קטנצ'יק:        על פיטר אבל.....

 

מיכאל:           על פיטר

 

קטנצ'יק:        אבל אני נאמן לכם....אני נשבע

 

מיכאל:           תוכיח

 

קטנצ'יק:        איך אתה רוצה שאני אוכיח?

 

מיכאל:           הכדור שלו...הכדור המיוחד שעושה ניצנוצים בחושך

 

קטנצ'יק:        מה איתו?

 

מיכאל:           תיקח לו אותו

 

קטנצ'יק:        מה? הכדור הזה זאת מתנה מההורים שלו ...אני לא מסוגל

 

נילי:                אז אתה לא נאמן, ומי שלא נאמן לא יישאר בקבוצה

 

קטנצ'יק:        אני לא מסוגל

 

נעמי:               אין לך ברירה קטנצ'יק

 

נילי:                יש לו ברירה, לא להיות איתנו יותר

 

שאלות לדיון:

עם מי מהדמויות אתם מזדהים?

למה פיטר הוא לא אחד מהחבר'ה? מה שונה בו?

איך אתם חושבים שקטנצ'יק התמודד עם הסיטואציה? הוא לקח את הכדור או לא?

מה אתם הייתם עושים במקום קטנצ'יק?

האם נעמי צודקת כשהיא טוענת שלקטנצ'יק יש ברירה?

האם גם היום דוחים את השונה מאיתנו?

למה אנחנו עושים זאת? מה מפחיד בלקבל את השונה?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר