דרונט בניית אתרים

אזעקת אמת

אזעקת אמת

רקע על מלחמת ששת הימים מלחמת בזק בין ישראל לבין מצרים, סוריה וירדן, שנמשכה מ-5 ביוני ועד 10 ביוני 1967. המתיחות בין ישראל ומדינות ערב התגברה מאמצע שנות ה-60 ואילך, בשל ריבוי פיגועים של מסתננים ומחבלים פלסטינים, שהגיעו לישראל מסוריה, מירדן, מרצועת-עזה ומחצי האי סיני, ופעלו בעידודן הפעיל של מדינות ערב. על כך נוספו מתחים בשל פרויקטים להטיית מקורות מים בישראל ובסוריה והפגזות סוריות לעבר היישובים הישראליים בעמק החולה. נאצר, בהתגרות מכוונת, הזמין את ישראל לצאת למלחמה, בהצהירו שמצרים חזקה דיה לנצח בה, והשמיע איומים בדבר השמדת ישראל. מנהיגי מדינות ערב אחרים השמיעו אף הם נאומים מלחמתיים. חוזים דומים לחוזה ההגנה עם הסורים נחתמו על-ידי מצרים עם ירדן ב-30 במאי 1967 ועם עירק ב-4 ביוני. כמו כן הוגברה אספקת הנשק הסובייטי למדינות ערב המלחמה הסתיימה בניצחון ישראלי מוחץ. במהלכה הושמדו למעלה מ-400 מטוסים ערביים – 60 מהם הושמדו באוויר; יותר מ-500 טנקים ערביים נהרסו או נלקחו שלל; כ-70% מכלל הציוד הכבד של מצרים, של סוריה ושל ירדן – בשווי של למעלה ממיליארד דולר – הוצא מכלל פעולה. למעלה מ-15,000 מצרים נהרגו ו-5,600 נשבו. אבדות ירדן הסתכמו, לטענת המלך חוסיין, בכ-6,000 הרוגים (על-פי אומדנים אחרים מספר האבדות קטן בהרבה). לסוריה היו כ-1,000 אבדות. יותר מ-700 ישראלים נפלו במלחמה ו-2,500 נפצעו. המלחמה הביאה לישראל שליטה על שטחים הגדולים פי שלושה משטחה לפני 1967, ועל אוכלוסייה ערבית של כמיליון נפש (נוסף על 300,000 האזרחים הערבים בישראל באותה תקופה). לאחר המלחמה שררו בציבור אווירה מרוממת ותחושת עוצמה בזכות הניצחון הצבאי המהיר וכיבוש העיר העתיקה – בניגוד מוחלט לחרדה ולבלבול במדינה בתקופת ההמתנה, לנוכח איומי מדינות ערב בהשמדת ישראל וההתפתחויות המדיניות המהירות

על ההצגה-

סוף מאי,תחילת יוני 1967. מדינת ישראל הצעירה חווה את אחת התקופות הקשות בתולדותיה הקצרים עד כה. מדינות ערב בראשות מצריים מבצעות מהלכים המעלים את המתח לקראת אפשרות למלחמה כוללת באיזור. מאות אלפי חיילי מילואים מגוייסים לתקופה ארוכה ונמצאים בחזיתות השונות, מערכי החיים במדינה משובשים בצורה קשה ומעל הכל מרחפת תחושת מחנק ופחד מפני שואה שנייה שעומדת לפקוד את העם היהודי, הפעם על אדמתו שלו. לצד גילויי התנדבות מרגשים של בני נוער בעיקר, אלפי אזרחים בוחרים לעזוב את המדינה ובעיתונים מבקשים מהאחרון שממריא לכבות את האור בשדה התעופה. דבורה בן-דוד, תלמידת כיתה י' וכנרית מחוננת, שייכת לחלק שבוחר בנטישה. רחל אמה, ניצולת שואה שחוותה טראומה קשה באירופה, לא יכולה לשאת עוד את המתח. בניגוד לדעתו של בעלה עמוס- עיתונאי בכיר- מחליטה רחל לקבל את הצעתו של אחיה מקס ולעקור עם המשפחה לבוסטון. שם לדעתה תוכל דבורה להתקדם בלימודי הכינור, שם היא תזכה לשלווה ונחת. דבורה, שחייה במעין בועה, מצפה למעבר בקוצר רוח. כאן בירושלים היא ממילא לא מרגישה שייכת, אין לה קשר עם בני גילה,אין לה קשר עם המתרחש מחוץ לביתה והחיים הלוחצים במחיצת אמה מלאת החרדות לא מוסיפים רצון להשאר. בבוסטון, כך היא חושבת, היא תתחיל בחיים האמיתיים. מפגש ספק אקראי,ספק מכוון עם שלומי,תלמיד מבית ספרה של דבורה, עומד לסדוק את מחשבותיה. דרך ההיכרות עם שלומי תעבור דבורה מסע מהיר ואינטנסיבי שינפץ את בועת הניכור בה חיה עד עתה, יהפוך את סדקי הביטחון בדרכה לבקעים ושברים של ממש, שברים שיאיימו לפרק את מארג חייה שלה ושל משפחתה. איך והיכן יתאחו השברים? אזעקת האמת תגלה לנו.

הצעה לשיעור חינוך הכנה להצגה-

מטרות- התלמידים ישוחחו על המשמעות של לחיות בארץ התלמידים יבינו שאין לנו מדינה אחרת ולכן אנחנו נדרשים להלחם על קיומנו כאן- מבחינה בטחונית אך גם מבחינה חברתית.

מהלך- 1- משרטטים את מפת המדינה על הלוח. בוחרים כמה מתנדבים שיבואו לסמן מקום על המפה שהם טיילו בו או שהם אוהבים במיוחד.

שואלים- בזכות מה יש לנו את הזכות לטייל בארץ?

האם זה בא לנו בקלות?

האם פשוט קיבלנו את המדינה במתנה ממישהו?

מה האחריות שלנו כלפי אותם אנשים שנלחמו בשביל שלנו תהיה מדינה?

2- קוראים את הכתבה- "שלום לך ארץ נהדרת" שואלים- - למה אנשים יורדים מהארץ? - האם אתם הייתם רוצים לרדת מהארץ? - למה זה מכונה "ירידה"?

3- קוראים ושרים יחד את השיר- "אין לי ארץ אחרת" -

אתם מסכימים עם המשפט- "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת"? -

מה הכוונה ב"אדמתי בוערת"?

למה הדימוי נמשל? -

מה השיר דורש מאיתנו?

האם מספיק רק לחיות בארץ? -

"לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה" מה הכוונה של המשפט הזה? במה השתנתה המדינה? - האם אתם מוכנים לא לשתוק ולא לוותר עד שה"מדינה" תפקח את עיניה? - איך ניתן לעשות זאת? את מה צריך לשנות? את מי? על מי האחריות לעשות זאת?

לסיכום- בהצגה שאנחנו הולכים לראות דבורה, נערה החיה בתקופת מלחמת ששת הימים, ניצבת בפני דילמה האם להשאר או לרדת מהארץ. היום דילמה זו לא נעלמה מחיינו, יותר ויותר אנשים מחליטים להיכנע לייאוש ולרדת מהארץ. תפקידנו בתור בני נוער הוא להפוך את המדינה למקום שטוב לחיות בו, לא לוותר ולא לשתוק עד שארצנו תפקח את עיניה.

נספח א' שלום לך ארץ נהדרת המצוקה הבטחונית, הלחץ הכלכלי והתחושה שאין פתרון באופק דוחפים רבים לבדוק אפשרות למקלט בחו"ל. היעדים המועדפים: אוסטרליה, ניו-זילנד, ארה׃ב וקנדה. הסיכוי לזכות באשרה קלוש אלא אם כן אתם צעירים, מבוססים ובעלי מקצועות מבוקשים. הקונסוליות הזרות מדווחות על פניות גם מצד ערבים ופלשתינים. ההתעניינות גבוהה, הביצוע פחות עוזי דיין, מודי קרייטמן, מוסף שבת

מצב בטחוני כלכלי

שנה וחצי של מצב בטחוני קשה מלווה בחוסר יציבות כלכלית, הולידו כאן תופעה ההולכת ומעמיקה ככל שהמצב מחריף. ישראלים רבים החליטו להעביר את כספם לחו" ל לרכוש שם בתים כהשקעה או כמקלט לשעת חרום ולהעביר גם את עסקיהם. לא מעטים גם עוברים לחו"ל בעצמם. "עד לפני כמה שבועות זה לא היה אפילו רלבנטי לאן אני עוברת, רק רציתי לצאת מהתהום. רק עכשיו, כשזה כבר ברור ומוחשי, אני מתחילה להתעניין בפרטים". כך מתארת ר', שבעלה, קצין צנחנים שנפצע במלחמת לבנון כבר התמקם בסידני שבאוסטרליה, את מצבה בימים אלה. הבעל שגם אביו נפצע במלחמה אחרת, מלחמת השחרור, השלים את הסידורים הטכניים לפני חודשים ארוכים ובעצם החליט לעזוב מיד. זה היה הקש ששבר את גבו של בעלי. אני עברתי את התהליך הזה רק ב- 3 החודשים האחרונים. חוסר התקווה, האווירה הנוראית, לגדל 2 ילדים שאין מה לומר להם, שילד בגיל 6 מדבר על מחבלים ושאתה יודע שצריך לתת לו מקום יותר בטוח, לרדת לגינה ואין אנשים, לשמוע יריות מהמטווח הסמוך. היום אני שלמה עם ההחלטה ותוך מספר חודשים, כשהתשתית שבעלי מכין בסידני תהיה מוכנה, נעבור גם אנחנו". .התחלנו לחשוב ברצינות על הגירה מפה." אלון, אב לשניים, חשב בתחילה על ניו-זילנד, "אבל זה לא מעשי". לאחרונה הוא מצא באחד העיתונים כתבה שסיפרה על אנשי עסקים שהעתיקו את מישכנם ליוון, עד יעבור זעם. "הרעיון מוצא חן בעיני", מספר אלון, " ואשתי התחילה לבדוק את האופציה הזאת ברצינות.

מוציאים את הכסף תחילה

אין ספק שיותר ויותר ישראלים החליטו לעזוב או לפחות לחשוב על נטישה. יש כאלה שתחושת איום קיומי דוחפת אותם לבדוק אפשרויות בחו"ל ויש כאלה שחשבו על כך קודם ושהמצב הקשה רק משמש להם כמאיץ. אבל הקשיים הניצבים בפני "מהגרי האינתיפאדה" הם סבוכים ביותר. רוב מדינות המערב מחמירות עוד ועוד את תנאי הסף להגירה ולמעשה רק למבוססים, בעלי מקצועות נדרשים כמו רופאים או מהנדסי מחשבים, יש סיכוי של ממש. ג.א. מהנדס בחברת היי-טק ישראלית שמועסק בשלוחת החברה סמוך לסן-פרנסיסקו, מספר על תופעה חדשה. "למרות המיתון וצמצום במקומות העבודה בחוף המערבי עקב השפל בענף ההיי-טק, מכשיר הפקס שלנו לא מפסיק בזמן האחרון לפלוט קורות חיים בעברית שנשלחים אלינו מישראל. זו תופעה שקשורה לדעתי למצב, כי אני שומע על כך גם מחברים שמועסקים בחברות אחרות. נראה לי שמדובר בייאוש יותר מאשר בהיגיון, כי רוב הפניות אפילו לא מופנות אלינו ספציפית אלא מיועדות ל'כל מאן דבעי'". מתברר שיותר מאשר יורדים חדשים לארה"ב גוברת תופעת הישראלים שכבר שוהים שם ושתקופת העסקתם הסתיימה או מתקרבת לסיומה ועכשיו הם מוכנים לעשות הכל, כדי להישאר באמריקה כשלא חשוב מה רמת השכר או רמת הסיפוק בעבודה, העיקר לא לחזור לארץ. בני ל' הוא יורד חוזר שעשה עלייה לישראל לפני כ- 6 שנים מלוס אנג'לס, על רקע השקט שהבטיחו הסכמי אוסלו. הוא ומשפחתו התמקמו ברעננה, אבל לפני כחצי שנה הם ארזו וחזרו ללוס אנג'לס. ההחלטה לא היתה קלה. "אני הייתי נגד", מספרת אשתו, "אבל היום אני שלמה במאה אחוז עם ההחלטה ומאושרת שאנחנו לא שם. המצב לפני חצי שנה נראה כמו גן עדן לעומת מה שקורה בישראל היום, הילדים מאושרים וזה הרי הכי חשוב. "זה רק עניין של אפשרות", מעריך הבעל, "לדעתי אם היו מעניקים דרכון אמריקני לישראלים, הרוב היה מגיע לפה בגלל המצב. אנחנו עזבנו לא רק בגלל ביטחון, עזבנו גם בגלל הכלכלה, בגלל היחס הגרוע של האדם לזולתו, בגלל השחיתויות ובגלל הפוליטיקאים. זה שילוב של גורמים. אבל אנחנו לא מנותקים. טוב לנו פה ושקט, אבל אנחנו כל הזמן חושבים על מה שקורה בישראל וזה מדאיג אותנו.

רק עשרה אחוז יצליחו.

בניו-זילנד יש מיכסות של הגירה, בעיקר לפי מקצועות וכדי לבקר שם אין אפילו צורך בוויזה. על העלייה בביקושים לניו-זילנד, אוסטרליה וקנדה למשל, מעידים אתרי האינטרנט הרבים שמלכדים את המתעניינים שמחליפים ביניהם דעות, עצות וטיפים. המילה "יורדים" כבר הוחלפה ב"מהגרים" והוויכוחים עוסקים בעיקר בשאלות של מיקום ופחות ברגשות אשם. באתר YNET נפתח פורום מיוחד ותוסס בשם "נשארים בארץ?" ובוואלה אף הקימו באחרונה פורום מיוחד למבקשים להגר לאוסטרליה. "איפה אפשר למצוא מידע על הגירה לאוסטרליה",שואל גל בפורום YNET, או "יש למישהו מושג, כמה עולה שנת לימודים לכיתה י' בטורונטו והאם יש הבדל במחיר בין אזרח ללא אזרח",׃ שואלת האם המודאגת ספיר..

מדובר באלפים, ביניהם צעירים ומשפחות שלמות

גם בקונסוליה היוונית מדווחים על התעניינות גדולה. "מתקשרים הרבה", אומרת הקונסולית, "אבל התהליך מסובך

מתביישים, למרות הכל

למרות הלהט והזעם בדבריהם של העוזבים הפוטנציאליים, הרוב מבקשים שלא להיות מצוטטים בשמם. "בסביבה הקרובה יודעים על התוכניות ואנחנו גם לא מסתירים", מסבירה ר' שתעבור בקרוב לסידני, "ואני כמובן לא גאה בזה ולא מנפנפת בכרטיס הטיסה. יום שני השבוע, יומיים אחרי הפיגוע בקפה "מומנט" בירושלים, עלתה הודעה נוספת בפורום YNET. "נשבר לי סופית, צריך עזרה. מעוניין בכל המידע שיש לכם על ניו-זילנד", כתב דני אלטי ופירט: "אני ירושלמי כל חיי. בשבוע האחרון נשבר לי סופית מהמדינה והחלטתי שאני לא יכול לגדל ילדים במצפון שקט במקום כזה שהוא אזור קרבות לכל דבר. אנא מכם, כל באי הפורום, עיזרו לי באינפורמציה בנושא ניו-זילנד".

נספח ב' אין לי ארץ אחרת\ אהוד מנור

אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת

רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי

בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי.

לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה

לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה

עד שתפקח את עיניה.

הדפסשלח לחבר