דרונט בניית אתרים

מגש הכסף

 

 

מגש הכסף – דפי הכנה

 

 על ההצגה

 

"מגש הכסף" היא יצירה מפרי עטו של המשורר נתן אלתרמן שבאה להסביר כי מדינה

לא מקבלים על מגש של כסף. לא די להכריז על הקמת מדינה. כדי ליצור מדינה יש לעמול קשה.

ואם מרכיביה האנושיים מתקבצים להם מכל הגלויות וכל "גלות" מגיעה עם מטענים

רוחנייים משלה , העבודה קשה שבעתיים.

והעבודה הזאת לא תמה עד היום הזה....עשרות שנים לאחר שבן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל.

 

היישוב הותיק בארץ ישראל של ראשית שנות החמישים קיבל את העליה ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא ידע שבלעדיה לא תוכל המדינה הצעירה לגדול ולהתפתח, ומצד שני -

לא יכול היה היישוב הותיק להתמודד עם כמות כל כך גדולה של עולים חדשים בפרק זמן

כה קצר.

 

(תוך שנתיים שולשה האוכלוסיה במדינה הצעירה, משש מאות אלף נפש לכמעט שני מליון)

 

בעיות של חוסר עבודה, חוסר מקומות דיור, חוסר אוכל היו למנת חלקם של העולים והפכו מיד לבעיה לאומית....והאצבע המאשימה הופנתה על ידי היישוב הותיק כלפי העולים החדשים.

 

התפתח ויכוח נוקב בארץ לגבי כמות העולים שיש לאשר את עלייתם והיו אף נסיונות לא להעלות זקנים, חולים ואנשים שאינם מסוגלים לעבוד על מנת שלא יפלו לעול על המדינה הצעירה.

 

ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון שלא ראה בעין יפה את הנסיונות לערוך "מיון" בקרב העולים וטען שהיהודים סבלו די בארצות מוצאם ומיום שיש מדינת יהודים כל אחד רשאי לעלות ארצה. הוא הצליח להעביר בכנסת, בדוחק רב, את חוק השבות. החוק קבע כי כל מי שהוא יהודי זכאי לעלות לארץ......

 

המצוקות היום יומיות היו אמיתיות. אבל עלו עליהן החשדנות וההתנשאות כלפי העולים החדשים, הדעות הקדומות ביחס אליהם וחוסר רצון אמיתי של היישוב הותיק לקבל את החדשים.

 

העולים החדשים מצידם, שעזבו מורשת וחיים שלמים בגולה וחלמו להיקלט בסביבה החדשה נתקלו ביחס מתנשא מצד הותיקים, שלא מזמן היו בעצמם עולים חדשים.

 

על רקע המציאות הקשה נפגשים ילדי ותיקים עם ילדי העולים החדשים.

ההתמודדות של שני הצדדים אינה פשוטה ומעוררת הרבה מחשבה על דרך ההתנהלות שלנו עד היום .

 

ההצגה נפתחת בטקס יום העצמאות השלושה למדינת ישראל עם הקראת שירו של נתן אלתרמן על ידי שני ילדים מותיקי היישוב ומסתיימת בטקס יום העצמאות הרביעי למדינה. הדמויות בהצגה וקהל הצופים עוברים במהלך השנה הבימתית תהליך של למידה, התפכחות והבנה חדשה לגבי מהותה של מדינת ישראל כחברה.

 

בהקראת שירו של נתן אלתרמן בסיומה של ההצגה לוקחים חלק רוזי (העולה החדשה) וזיו (מותיקי הישוב) וכך הם מיצגים את הדור החדש , תקוותה של המדינה הצעירה שתשכיל להיות מדינת היהודים בעלת גוונים רבים היחודיים רק לה.

 

 

 

מושגים בהצגה

 

"שוק שחור" –  תופעה שהתפתחה בתקופה הנדונה של מכירת מוצרי אוכל בסיסיים במחירים

מופקעים, דבר שהיה אסור על פי החוק.

"פנקסי תלושים" – על רקע המחסור החמור במזון נקבעה קצבת מזון לכל משפחה על פי

מספר הנפשות שבה.

"צרכניה" – ה"סופרמרקט" של ימינו.

"דב יוסף" – היה שר האספקה באותם ימים וקבע את משטר הצנע.

"תקופת הצנע" – הוכרזה באותם ימים בשל מחסור במוצרי מזון בסיסיים.

"שמן קיק" – (או שמן דגים) ניתן לילדים מידי יום ביומו כתוספת למנת המזון על מנת לחזק

את בריאותם...טעמו היה רע!!!!!!!

"פוליו" –    מחלת שיתוק ילדים שהפכה למגפה באותם ימים.

"מעברה" – מקום מגורים "זמני" שהוקם במהירות כדי להלין את העולים החדשים. מבני

המעברות נבנו מפחונים, ללא מים זורמים וללא חשמל. המעברות נשתמרו להן

במשך שנים רבות עד שהעבירו את העולים ליישוב קבע.       

"שיכון" – מגורים קבועים. משאת נפשם של כל העולים.

"צבר" – סמל הישראלי האידאלי. זה שנולד בארץ ויודע את מנהגיה.

 

 

התפאורה בהצגה

 

התפאורה בהצגה מגדירה שלושה מקומות התרחשות והיא משרתת את רעיון ההצגה.

מעברה, בית בישוב הותיק, הפרדס.

 

מעברה- המעברה מופיעה על הבמה כמה שיותר קרוב למציאות ובכך מסמנת שתושבי המעברה, עם הגעתם לארץ מחייבים את כולם לבחון מחדש את מהותם כיהודים וכבני אדם. אין דרך להתעלם מקיומם. הם בולטים. הם קיימים.

בית בישוב הותיק- מסומן על ידי מספר פריטים שמגדירים סלון בית. הם אלו שצריכים לעבור את השינוי העיקרי בתפיסת עולמם ולכן אין לבית שלהם קירות. השינוי קשה אך אפשרי.

הפרדס- זהו המקום בתפאורה שמסומן בצורה המרומזת ביותר. הפרדס מסמל את ארץ ישראל החדשה בה נפגשים העולים והותיקים בנסיון למצוא שפה משותפת ביניהם. זהו מקומה של התקוה ועל כן הוא ממוקם באמצע – בין המעברה לבין לישוב הותיק כמחבר ביניהם.

 

אביזרים בהצגה

 

בדרך כלל האביזרים בהצגה משמשים בתפקידם הפשוט. (סלי קניות, מחברות, ילקוטים וכ')

יש אביזרים שלהם משמעויות נוספות:

ספרי חסמבה – הילדים העולים החדשים קוראים בהם. סמל לרצונם ללמוד לדעת את התרבות של החברה הישראלית על מנת להתערות בה.

תיבת התכשיטים – מופיעה בתחילת ההצגה כאלמנט פשוט אך בהמשך מהווה מפנה בעלילה.

 

תפוזים – יש לשים לב ל"זליגה" של התפוז והצבע הכתום במהלך ההצגה מהבית של הותיקים אל המעברה. ככל שהעלילה מתקדמת יותר ויותר אלמנטים בצבע כתום (סמל לארץ ישראל) מתווספים בבית במעברה.....סמל לנסיונות ההתאקלמות ואולי להצלחתם.

לתפוז עצמו יש משמעויות עמוקות יותר. רוזי (הילדה מהמעברה) משתמשת בתפוז כדי להגדיר את מערכת היחסים בינה לבין זיו (הילד הותיק) הענקת המשמעות הנוספת לתפוז ניתנת דווקא בפרדס, שכבר נאמר עליו שהוא סמל ותקוה לחברה ישראלית חדשה...(זוהי דוגמא לשימוש בכמה סימני תיאטרון מקבילים שמסייעים לפרשנות ולפיענוח ההצגה)

 

  

"מגש הכסף" מאת נתן אלתרמן..

 

"...והארץ תשקוט עין שמים אודמת

תעמעם לאיטה

על גבולות עשנים.

ואומה תעמוד-קרועת לב אך נושמת...

לקבל את הנס

האחד אין שני...

היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר

ועמדה טרם-יום, עוטה חג ואימה.

אז מנגד יצאו

נערה ונער

ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.

לובשי חול וחגור וכבדי נעלים

בנתיב יעלו הם

הלוך והחרש.

לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים

את עקבות יום-הפרך וליל קו האש.

עיפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,

ונוטפים טללי נעורים עבריים...

דום השנים ייגשו

ועמדו לבלי נוע,

ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם

ואמרה : מי אתם? והשנים שוקטים

יענו לה: אנחנו מגש הכסף

שעליו לך נתנה מדינת היהודים.

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל

והשאר יסופר בתולדות ישראל."

 

צפייה מהנה.

 

הדפסשלח לחבר