דרונט בניית אתרים

רעש לבן

"רעש לבן"

הכנה לצפייה

כתיבה ובימוי : גליה בארי

מוזיקה : שי אלון 

תפאורה : יובל כהן

תלבושות : לאה שץ

תאורה : חיים בארי

שחקנים : סתיו אידיסיס, ניר קרן (ניקוס), אסי כהן, יוני לויתן, ליטל שמש, אורית זפרן

על ההצגה 

ההצגה "רעש לבן" מספרת את סיפורה של נורית שהיא ילדה עיוורת שמגיעה לסביבה חדשה ( בי"ס למוזיקה ) ומנסה להתקבל לחברה כאחת מכולם.ההצגה מתארת את הקשיים הרבים אותם עוברת נורית בניסיונה להשתלב בחברה הרואה , קשיים שנובעים מדעות קדומות וחוסר יכולת לקבל את החריג.                                                                                                            

ההצגה פותחת בפני הצופים פתח קטן ומאפשרת הכרות עם עולמו של העיוור בפרט ועם עולמו של החריג ככלל.        

נורית, למרות העיוורון שלה, היא ילדה ככל ילדה עם עולם עשיר משלה, עם שאיפות, כישרונות, רגשות וכ'ו.....          בהצגה ניתן לראות כיצד דבקות במטרה וחתירה להצלחה משתלמת וזאת למרות המכשולים הרבים בדרך.

"רעש לבן" שם ההצגה לקוח מעולם בלתי מוכר לנו, הרואים. לרעש אין צבע צבע אינו מרעיש מאחורי השם "רעש לבן" מסתתר עולם שלם של צבעים וקולות המשולבים זה בזה ומאפשרים לנורית "לראות" את עולם "הרואים" בדרכה שלה ולפרש אותו על פי "קודים" שהיא קבעה לעצמה מתוך הרצון שלה להבין את העולם הרואה ולהשתייך אליו. 

מאמצים אלה הם מנת חלקם של החריגים בלבד והם הולכים ומתרבים ביחס ישר לחוסר רצונה של החברה ה"רגילה" לעשות מצדה מאמצים דומים על מנת לקבל את החריג לתוכה.    

לשאלתו של תומר (בן כתתה של נורית) האם היתה רוצה פעם לראות, עונה נורית בשלילה ומוסיפה שמה שהיתה רוצה זה שכולם יהיו עיוורים – על פניו נשמעת אמירה זאת מוזרה אבל היא מעידה על חוסר היכולת של החברה להבין את החריג החי בתוכה כל עוד היא לא חווה על בשרה את חריגותו.

במונולוג הסיום של ההצגה אומרת נורית: "הלב שלי רק רוצה שיקראו לי נורית, שאף אחד לא יסבול בגללי, שיתנו לי ליפול לבד ולקום, לבד, שלא יצביעו עלי "הנה העיוורת" שאני לא ארגיש בכל הגוף שלי שמרחמים עלי. שיבינו שגם נורית סתם בוכה וסתם, כמו כל אחד, שידברו איתי על כלום על מזג האוויר ולא רק על איך זה להיות עיוורת, שאני אלך עם כולם לסרט או למסיבה ...."

ההצגה מעלה שאלות ערכיות רבות שמן הראוי היה לדון בהן לאחר הצפיה בה. נורית מבקשת להתייחס אליה כאילו לא היתה חריגה.                                                                                                                                            האם זה אפשרי?   

אם התעלמות מהחריגות תורמת לשילובו בחברה?    

מהו גבול העזרה לחריג מבלי שהדבר יחשב לרחמים?    

האם יש יתרונות לחריגות?   

האם ניצול היתרונות היחסיים בחריגות הם לגיטימיים? (דפנה, חברתה של נורית לכתה טוענת שהעובדה שהיא עיוורת, היא שומעת את המוסיקה יותר טוב מהאחרים וזה לא הוגן) 

האם הסקרנות לבדוק את אורח החיים של החריג נחשבת לחטטנות?  

האם החריגות היא סמך בעיני המתסתכל?  

האם אין בכל אחד מאיתנו משהו חריג?

עד כמה החריג קובע את התייחסות החברה אליו?                                                                                       

האלמנטים התיאטרליים בהצגה                                                                                                         במרכז הבמה ניצב הפסנתר שהוא מרכז עולמה של נורית וסביבו מתרחשת כל העלילה. לחלקיו השונים של הפסנתר (כנף, קלידים) תפקידים המסמנים את דרכה הפתלתלה בניסיונה להיקלט בחברה. כנף הפסנתר סגורה לאורך כל ההצגה. הכנף נפתחת רק בסיומה כשנורית מגיעה למסקנה שאף אחד לא יקבע עבורה איך לנהל את חייה והיא ממשיכה אותם כפי שהיא רוצה למרות היותה עיוורת. בקצה העליון של הבמה, רחוק מהפסתנר, רחוק מההתרחשות ממוקמת "כנף" ענקית של הפסנתר. הכנף מסמלת את התקווה. רחוקה אבל קיימת וקשורה לפסנתר, למרכז החיים של נורית. קלידי הפסנתר מפוזרים על הרצפה. מקוטעים, מכוונים אל הכנף הרחוקה והם מסמנים את הקשיים של נורית בדרכה אל התקווה. החלון הגדול – מסמל את המציצנות, הסקרנות הטבעית של כולנו לראות מה עושה העיוורת מבלי שהיא תוכל לדעת שעוקבים אחריה. וכל הבמה לבנה כי העיוור אינו רואה צבע והלבן אינו צבע.

דיאלוג בין נורית , עיוורת מלידה , לבין תומר , ילד רואה ... חשוב לקרוא אותו לפני הצפייה בהצגה ולנסות להבין משמעויות נוספות שלו אחרי הצפיה בה.   

תומר: מה זה רעש לבן? 

נורית: מה זה כחול?   

תומר: צבע...  

נורית: מה זה צבע?  

תומר: צבע זה... כחול זה צבע של השמים , של הים , של ה... אדום זה...   

נורית: אני יודעת , כי אמרו לי. אבל מה זה צבע?  

תומר: אף פעם לא ראית צבע....    

נורית: (צוחקת) אף פעם לא ראיתי כלום     

תומר: איך נראה העולם בלי צבע?   

נורית: הוא לא נראה , הוא נשמע 

תומר: גם אני שומע     

נורית: אתה יכול לשמוע צבעים?   

תומר: אי אפשר לשמוע צבעים , אפשר לראות אותם   

נורית: מה זה לראות?   

תומר: לראות , זה בעיניים .... מה את רואה בעיניים?    

נורית: מה שאתה רואה דרך האוזניים  

תומר: (צוחק) אני לא רואה כלום דרך האוזניים     

נורית: זה מה שאני רואה דרך העיניים...   

תומר: כלום?      

נורית: לפעמים יש לי מול העיניים כמו נצנוצים קטנים , אימא שלי אומרת שאלה גחליליות ששומרות עלי , אבל אני חיה בחושך.....       

תומר: וזה לא מפחיד בחושך?      

נורית: החושך הוא החבר הכי טוב שלי  

תומר: את מדברת כאילו אין לך בעיה להיות עיוורת  

נורית: לי אין בעיה , לכם יש.... עכשיו עשית רעש לבן     

תומר: אני? לא עשיתי כלום , בקושי נשמתי    

נורית: כשמפסיקים לנשום לרגע .... זה רעש לבן...

צפיה מהנה

הדפסשלח לחבר